עם טוב לב והתחשבות לא קונים במכולת...
טוב-לב מקרב לבבות, שובר מחיצות ומקרין נעם וחדווה. התחשבות גם היא מעמיקה את תחושת השותפות, היחד. מקרבת ומזכה באהדה ובהוקרת תודה. שתיהן יגרמו לעולם לאהוב ולקבל ולהעריך אותנו.
על פניו נראה ששתי אלו יחד הן החוקה והליבה לכל מה שנדרש בכלל ביחסים בין בני אדם,
ובין זוג אוהבים במיוחד.
טוב לב והתחשבות ידועים כתכונות נשגבות והכרחיות להצלחה בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט.
תהייה טוב לב ומתחשב וזה יבטיח לך אהבה ומערכת יחסים נהדרת.
כן, אבל...
לפעמים, כמה שאתה טוב לב, מעניק ומתחשב, עדיין סכסוכים, פגיעות, אי הבנה וריחוק פולשים לחייך ומאיימים על האידיליה הזוגית.
עם כל הרצון הטוב, והכוונות הטהורות, בן הזוג שלך מרגיש לעתים עזוב, נטוש וחנוק.
גם אם את טובת לב וגם אם בן הזוג שלך הוא טוב לב.
וכל היום אתם רק מתחשבים ומעניקים זה לזה, עדיין לא מובטחת חסינות לאיכות הקשר ביניכם.
אכן, זו אכזבה
מסתבר שהתכונות האלו חיזוקן, ותחזוקתן לא יוכלו לחסן אותנו מפני פערים וקצרים.
לא יוכלו תמיד לגשר בינינו, למנוע אי-הבנות, לאחות את הקרעים שנוצרו,
לקרב אלינו מחדש בן זוג פגוע, לאפשר לנו לבלוע עוד עלבון נוסף.
אם כך למה זה קורה?
אנחנו מצביעות על שלוש סיבות אפשריות:
1. הראשונה - כי אנחנו חווים ומבינים את העולם שונה זה מזה.
מה שאהוב עליי, לא בהכרח מה שנכון לך.
ומה שבעיניי חשוב מאין כמותו, בעיניך נראה זניח או אפילו מיותר.
והמשפט לא תעשה לרעך מה ששנוא עליך טומן בחובו טעות לוגית מבלבלת,
כי יכול להיות שמה שאני כל-כך רוצה ומבקש, מהווה בדיוק ההיפך לאהובי.
ומה שהוא צריך ממני שונה בתכלית ממה שחשבתי לספק לו בשפע כל ימי חיינו.
טוב לב לא עוזר ולא יעזור לנו אם איננו יודעים מה באמת חשוב, חיוני ומהותי לבן הזוג שלנו.
אנחנו עלולים להישאר מרוקנים ומתוסכלים אם נהיה עסוקים מעל הראש בייצור וסיפוק סחורה ללא ערך, ללא ביקוש...
בנוסף אנחנו עלולים למצוא עצמינו בכלל מואשמים שבזמן שהינו עסוקים בדבר אחד,
אכזבנו במגרשים אחרים. היכן שדווקא היינו נחוצים מאוד.
2. הסיבה השנייה היא כשהנתינה היא מתוך ציפייה לקבלת תמורה.
כשטוב הלב וההתחשבות נעשים בציפייה לגמול, הם לא נתינה מתוך חדוות הנתינה שלעצמה.
בקשר בין בני זוג, מטרתם של טוב הלב וההתחשבות היא לגרום לנו אושר. הם נעשים בנקודת זמן מסוימת כדי להעלות את מפלס האושר של שנינו. וזו התמורה היחידה.
כאשר המטרה שונה. כשאתה מצפה להכרת טובה ולאמירת תודה, יכולה להתחיל הפנקסנות.
והשלישית - נתינה לבן הזוג על חשבון הזנחת הצרכים שלך.
אי אפשר לצפות שבן הזוג ימלא את כל צרכיך. הוא גם לא יכול להיות מודע לכל צרכיך.
אין באמת בזוגיות עסקה של "אני אמלא אותך ואתה תמלא אותי".
הרעיון הזה מתקיים רק בפנטזיה ואולי בחלקים של המציאות, אבל לא בכולם.
כבר אמרנו שזה שאתה טוב לב ונדיב ומאביס את בן זוגך בדברים שהוא לא צריך, לא עוזר לו,
אבל כשאתה לא יודע מה אתה צריך, גם אתה תישאר רעב. לא תוכל לצפות מבן הזוג שימלא את צרכיך בייחוד כשאפילו אתה לא יודע מהם. הזיהוי של מה אתה באמת צריך ומתן מענה לצרכים אלו קריטי להעלאת דרגת האושר האישי.
אם הנתינה שלך תמיד מופנית לבן הזוג, ואתה נוטה לשכוח את עצמך, אתה עלול להישאר מרוקן.
רעב, צמא ומסכן. כשאתה מסכן אינך מאושר והיחסים נפגעים.
לסיכום,
טוב לב, נתינה וויתור היא אסטרטגיה טובה בתנאי שהיא קודם כל לוקחת בחשבון מה באמת נחוץ או רצוי לצד השני.
שהיא נעשית מתוך העונג של הנתינה החופשית ולא למען אינטרס של תמורה,
וכן שהנתינה לא באה על חשבון הנתינה וההזנה העצמית.
